זיכרונות ומכתבים של הגנרל רוברט א. לי

 זיכרונות ומכתבים של הגנרל רוברט א. לי


We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

כל הילדים במדינה מסביב היו מסורים אליו, ולא הרגישו שום היסוס להתקרב אליו, לאחר שהכירו אותו פעם. הוא נהג לפגוש את המועדפים שלו בקרב הקטנים ברחוב, ולפעמים היה מרים אותם מולו כדי לתת להם טרמפ בטרוולר. זה היה הפינוק הגדול ביותר שהוא יכול לספק. יש סיפור ממש מסופר על וירג'יניה לי לטצ'ר, בתו האלוהית ואחותו העשויה פאני, שעדיין זכורה בקרב אנשי לקסינגטון. אחותה של ג'ני עשתה אחותה המתמשכת, וכל הפיתוי והמפקדות של הילד בן השש לא הצליחו לגרום לחזרה הצעירה הביתה. פאני התיישבה בצידי הכביש כדי להשתולל, כאשר הגנרל לי הגיע רוכב. ג'ני פנתה אליו מיד:

"גנרל לי, לא תוכל בבקשה לגרום לילד הזה ללכת הביתה לאמא שלה?"

הגנרל נסע מיד למקום שבו ישבה פאני, רכן מעל אוכפו ומשך אותה לחיקו. שם היא ישבה בתחושה מלכותית, ולפיכך ליוו אותה הביתה. כשגברת לטצ'ר שאלה את ג'ני מדוע עשתה לגנרל לי כל כך הרבה צרות, קיבלה את התשובה הנאיבית:

"לא יכולתי לגרום לפאן ללכת הביתה, וחשבתי שהוא יכול לעשות הכל." [בנותיו של המושל ג'ון לטשר-מושל המלחמה בווירג'יניה]

היה ילד קטן שחי עם אמו, שהגיעה מניו יורק. אביו נהרג בצבא שלנו. הבחור הקטן, כיום קולונל גרייר מונרו, מניו יורק, התגרה רבות בחבריו למשחק וכינו אותו "ינקי" כשידע שהוא לא כזה. יום אחד הוא נכנס למשרדו של אבי במכללה, הצהיר את תיקו וביקש תיקון.

"הילד הבא שקורא לך 'ינקי' שלח אותו אלי", אמר הגנרל, שכאשר דיווח עליו הכניס טרור כזה לליבם של חבריו הקטנים, כי העבירה מעולם לא חזרה על עצמה.

היה עוד ילד קטן שהורגל לטפס לצד אבי בתרגילי קפלת הבוקר, והתייחסו אליו בחביבות רבה כל כך, עד שבכל פעם שראה את חברו המכובד, הוא נטמע עמדה לידו. בתחילת המכללה, שנערכה בקפלה, החליק הקטן מחליק מצד אמו וגנב בשקט אל הרציף. עד מהרה הוא שכב לרגליו של הנשיא המכובד, והניח את ראשו על מפרקי השיניים, נרדם. הגנרל לי נשאר ברכות בלי לזוז, והעדיף לסבול מהעמדה המוגבלת ולא להפריע לישון התמים. הילד הזה הוא כעת הכומר קרטר ג'ונס מהכנסייה הבפטיסטית.


צפו בסרטון: אור כהן - זיכרון מתוק