חדשות לבנון - היסטוריה

חדשות לבנון - היסטוריה


We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

לבנון

בחדשות

גבול לבנון-ישראל סוף סוף מקבל כוחות או"ם


חדשות ואירועי לבנון בלבנון

הפלישה הישראלית השנייה הגיעה ב -6 ביוני 1982, לאחר ניסיון התנקשות של מחבלים פלסטינים בשגריר ישראל בלונדון. כבסיס אש"ף הפכה לבנון למטרה של הישראלים. כמעט 7,000 פלסטינים פוזרו למדינות ערב אחרות. נראה כי האלימות הגיעה לסיומה כאשר, ב -14 בספטמבר, נהרג באשיר גמאיל, הנשיא הנבחר בן ה -34, מפצצה שהרסה את מטה מפלגתו הפלנגיסטית הנוצרית. לאחר חיסולו, מיליציות נוצריות טבחו בכ -1,000 פלסטינים במחנות הפליטים צברה ושתילה שבשליטת ישראל, אך ישראל הכחישה את האחריות.

הטבח במחנות הפליטים עורר את חזרתו של כוח שמירת שלום רב לאומי. המנדט שלה היה לתמוך בממשלת לבנון המרכזית, אך עד מהרה היא מצאה עצמה נמשכת למאבק השלטון בין פלגים לבנונים שונים. המדינה הייתה שקועה בכאוס וחוסר יציבות. במהלך שהותם בלבנון נהרגו 241 נחתים אמריקאים וכ -60 חיילים צרפתים, רובם בפיגועי התאבדות על מתחמי הצבא הימי והצרפתי של ארה"ב ב -23 באוקטובר 1983. הכוח הרב לאומי נסוג באביב 1984. בשנת 1985 , רוב הכוחות הישראלים נסוגו מהמדינה, אך ישראל עזבה כמה כוחות לאורך אזור חיץ בגבול דרום לבנון, שם עסקו בהתכתשויות מתמשכות עם קבוצות פלסטיניות. ארגון הטרור הפלסטיני חיזבאללה, או? מפלגת האלוהים ,? נוצר בשנות השמונים במהלך הפלישה השנייה של ישראל ללבנון. עם גיבוי כלכלי מאיראן, היא פתחה במתקפות נגד ישראל במשך יותר מעשרים שנה.

ביולי 1986 נכנסו משקיפים סורים לתפקיד בביירות כדי לפקח על הסכם שמירת שלום. ההסכם התקלקל והלחימה בין המיליציה השיעית והדרוזית במערב ביירות נעשתה כה אינטנסיבית עד שהכוחות הסורים התגייסו בפברואר 1987, ודיכאו את התנגדות המיליציה. בשנת 1991 נחתם הסכם ידידות עם סוריה, אשר למעשה העניק לסוריה שליטה ביחסי החוץ של לבנון. בתחילת 1991, ממשלת לבנון, הנתמכת על ידי סוריה, החזירה את השליטה בדרום ופרקה מיליציות שונות, ובכך סיימה את מלחמת האזרחים בת 16 השנים, שהרסה חלק ניכר מהתשתיות והתעשייה של לבנון.

התקפות ישראל והתערבות סורית נמשכות

ביוני 1999, רגע לפני שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו עזב את תפקידו, הפציצה ישראל את דרום לבנון, ההתקפה החמורה ביותר שלה על המדינה מאז 1996. במאי 2000, ראש הממשלה החדש של ישראל, אהוד ברק, משך את הכוחות הישראלים לאחר 18 שנות כיבוש רצופות. .

בקיץ 2001 הסירה סוריה כמעט את כל 25,000 החיילים שלה מביירות והסביבה. עם זאת, כ -14,000 חיילים נותרו בכפר. עם המשך האלימות הישראלית-פלסטינית בשנת 2002, החל חיזבאללה שוב לבנות כוחות לאורך הגבול הלבנוני-ישראלי.

באוגוסט 2004, בתזכורת חריפה לאחיזת הברזל שלה בלבנון, התעקשה סוריה כי נשיא לבנון הפרו-סורי, מייל לאחוד, יישאר בתפקידו מעבר לגבול החוקתי של כהונה בת שש שנים. למרות הזעם במדינה, הפרלמנט הלבנוני עשה את הצעתו של סוריה, ואיפשר ללחוד לכהן שלוש שנים נוספות.

הכיבוש הסורי מסתיים, אך ההשפעה הסורית נמשכת

החלטת מועצת הביטחון של האו"ם בספטמבר 2004 דרשה מסוריה להסיר את הכוחות שהציבה בלבנון במשך 28 השנים האחרונות. סוריה הגיבה בכך שהעבירה כ -3,000 חיילים מסביבת ביירות למזרח לבנון, מחווה שנראתה בעיני רבים כסמלית בלבד. כתוצאה מכך התפטר ראש הממשלה רפיק חרירי (1992? 1998, 2000? 2004), האחראי במידה רבה ללידה הכלכלית של לבנון בעשור האחרון. ב- 14 בפברואר 2005 הוא נהרג מפצצת מכונית תופת. רבים חשדו בסוריה במעורבות והפגנות גדולות בעקבות זאת, וקראו לנסיגה של סוריה מהמדינה. לאחר שבועיים של הפגנות מצד המפלגות הסוניות המוסלמיות, הנוצריות והדרוזיות, התפטר ראש הממשלה הפרו-סורי, עומר כרמי, ב -28 בפברואר. מספר ימים לאחר מכן התחייבה סוריה להתחמק מהסגת כוחותיה אך לא הצליחה להודיע ​​על לוח זמנים. ב -8 במרץ, ארגון החיזבאללה המיליטנטי חסם לעצרת מסיבית פרו-סורית, המורכבת בעיקר משיעים. מאות אלפים התכנסו להודות לסוריה על מעורבותה בלבנון. ההפגנות הפרו-סוריות הביאו למינויו מחדש של הנשיא לאהוד את קאראמי לראש ממשלה ב -9 במרץ, אך באה מחאה אנטי-סורית בגודל כפול מהמחאה של חיזבאללה. באמצע מרץ משכה סוריה 4,000 חיילים ופרסה מחדש את ה -10,000 הנותרים לעמק בקעה הלבנון, הגובל בסוריה. בחודש אפריל התפטר עומר כרמי בפעם השנייה לאחר שלא הצליח להרכיב ממשלה. ראש ממשלת לבנון החדש, נג'יב מיקאטי? מועמד לפשרה בין הקבוצות הפרו-סוריות והאנטי-סוריות? הודיע ​​כי יתקיימו בחירות חדשות בחודש מאי. ב -26 באפריל, לאחר 29 שנות כיבוש, הסירה סוריה את כל חייליה.

במאי וביוני 2005 קיימה סוריה ארבעה סבבי בחירות לפרלמנט. ברית אנטי-סורית בראשות סעד אל-חרירי, בנו בן ה -35 למנהיג ראש הממשלה לשעבר, רפיק חרירי, זכתה ב -72 מתוך 128 מושבים. שר האוצר לשעבר, פואד סיניורה, שהיה קשור קשר הדוק עם חרירי, הפך לראש ממשלה.

ב -1 בספטמבר הואשמו ארבעה ברצח רפיק חרירי. מפקד המשמר הרפובליקני בלבנון, ראש הביטחון הכללי לשעבר, מפקד משטרת לבנון לשעבר וקצין המודיעין הצבאי לשעבר הוגש כתב אישום בגין ההתנקשות בפברואר 2008. ב -20 באוקטובר פרסם האו"ם דו"ח שהסיק כי ההתנקשות אורגנה בקפידה על ידי גורמי מודיעין סורים ולבנונים, כולל ראש המודיעין הצבאי של סוריה, אסף שוקאט, שהוא גיסו של נשיא סוריה בשאר אסד.

התקפה ישראלית כושלת מגבירה את כוחו של חיזבאללה

ב- 12 ביולי 2006 נכנסו לוחמי חיזבאללה לישראל ותפסו שני חיילים ישראלים. בתגובה, ישראל פתחה במתקפה צבאית גדולה, שהפציצה את שדה התעופה הלבנוני ותשתיות מרכזיות אחרות, כמו גם חלקים מדרום לבנון. חיזבאללה, בראשותו של השייח חסן נסראללה, נקם על ידי שיגור מאות רקטות וטילים לישראל (איראן מספקת לחיזבאללה נשק, המועברים דרך סוריה). לאחר שבוע של לחימה, הבהירה ישראל כי ההתקפה שלה בלבנון תימשך עד שיחוסל חיזבאללה. אף שחלק גדול מהקהילה הבינלאומית דרש הפסקת אש, ארצות הברית תמכה בתוכנית ישראל להמשיך את הלחימה עד לחיזבאללה ירוק את כוחה הצבאי (חיזבאללה מחזיקה לפחות ב -12,000 רקטות וטילים והוכיחה אויב הרבה יותר אדיר. מהצפוי). ב -14 באוגוסט נכנסה לתוקפה הפסקת אש בהסכם האו"ם. האו"ם תכנן לשלוח כוח שמירת שלום של 15 אלף איש. כ -1,150 לבנונים, רובם אזרחים, ו -150 ישראלים, רובם חיילים, מתו במהלך 34 ימי הלחימה. יותר מ -400,000 לבנונים נאלצו לבוא מבתיהם. כמעט מיד החל חיזבאללה לארגן מאמצי שיקום, ולהעניק סיוע כספי למשפחות שאיבדו את בתיהם, תוך חיזוק נאמנות מצד אזרחים שיעים.

בנובמבר נרצח פייר ג'מייל, שר התעשייה וחבר בשושלת פוליטית נוצרית מפורסמת מרונית, המנהיג החמישי נגד סוריה שנהרג מאז מותו של רפיק חרירי בפברואר 2005. מפגינים תומכים בממשלה האשימו את סוריה. ובעלות בריתה הלבנוניות, וביצעו הפגנות גדולות בעקבות החיסול. לאחר מכן החלו הפגנות אלה הפגנות גדולות ומתמשכות יותר מצד תומכי חיזבאללה. החל מה -1 בדצמבר כבשו עשרות אלפי מפגינים, בראשות מנהיג חיזבאללה, שיח חסן נסראללה, את מרכז ביירות וקראו להתפטר מממשלת הקואליציה הפרו-מערבית.

כ -60 בני אדם נהרגו במאי 2007 בקרבות בין כוחות הממשלה לבין חברי ארגון הלוחמים האיסלאמיים פתח אל-אסלאם, הממוקם במחנה פליטים פלסטיני ליד טריפולי בלבנון. הקבוצה דומה בפילוסופיה לאל-קאעידה.

הטרור בלבנון מוביל לממשלה בעייתית

ביוני 2007 נהרג חבר הפרלמנט האנטי-סורי וואליד עידו בהפצצה בביירות. בספטמבר 2007 נרצח מחוקק אנטי-סורי אחר, אנטואן גאנם ממפלגת הנוצחים פלנגה, שהיא חלק מהקואליציה השלטונית. אותם חיסולים בוצעו בדצמבר עם הריגתו של הגנרל פרנויס אל-חג'ג ', גנרל בכיר שעמד לרשת את מפקד הצבא, אלוף מישל סולימאן.

בספטמבר 2007 החרימו מחוקקי חיזבאללה את ישיבת הפרלמנט שבה היו מחוקקים המחוקקים להצביע על נשיא חדש. סיעת חיזבאללה רצתה שהקואליציה השלטונית תציג מועמד לפשרה. הפרלמנט דחה את הישיבה ודחה את הבחירות מחדש. ממשלת מטפל, בראשות ראש הממשלה פואד סיניורה, השתלטה ב -24 בנובמבר לאחר שתקופת כהונתו של הנשיא מייל לאוד פקעה והפרלמנט בפעם הרביעית דחה את ההצבעה על יורשו.

חיזבאללה מגמיש את שריריו ומשיג נתח גדול יותר בממשלה

המתיחות בלבנון הגיעה לשיא בפברואר 2008, לאחר רצח מפקד הצבא העליון של חיזבאללה, עימאד מוגניה. הוא נהרג בהפצצת מכוניות בדמשק, סוריה. על פי הדיווחים, מוגניה תיכנן שורה של פיגועים וחטיפות בשנות השמונים והתשעים, והוא היה אחד הגברים המבוקשים ביותר באמריקה עם תג מחיר של 25 מיליון דולר על ראשו. מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, שהאשים את ישראל בסידור החיסול, קרא ל"מלחמה פתוחה "נגד ישראל.

אלימות כיתתית בין חיזבאללה, מיליציה שיעית לסונים, פרצה במאי. הלחימה החלה כשהממשלה אמרה כי היא סוגרת רשת תקשורת המנוהלת על ידי חיזבאללה, כינתה אותה בלתי חוקית, וניסתה לפטר ראש ביטחון שדות תעופה הנתמך על ידי חיזבאללה. חברי חיזבאללה השתלטו על שטחים גדולים של מערב ביירות, כפו תחנת טלוויזיה הנתמכת על ידי הממשלה ושרפו את משרדי עיתון הנאמן לממשלה. הממשלה האשימה את חיזבאללה בביצוע "הפיכה חמושה". לאחר שבוע של אלימות, בה מתו 65 בני אדם, ביטלה הממשלה את תוכניותיה הנוגעות לרשת התקשורת ולראש האבטחה בשדה התעופה. בתמורה, הסכים חיזבאללה לפרק מחסומי דרכים ששיתקו את שדה התעופה של ביירות. ויתורי הממשלה נתפשו כניצחון גדול של חיזבאללה.

לאחר מספר ימי משא ומתן, הגיעו חיזבאללה והממשלה להסכם שחיזבאללה נסוג מביירות. בתמורה, הממשלה הסכימה שהפרלמנט יצביע לבחירתו כנשיא האלוף מישל סולימאן, מפקד צבא לבנון להרכיב קבינט חדש, ונותן לחיזבאללה ולחברים אחרים מהאופוזיציה את וטו ויישאפו לחוק חוק בחירות חדש. הפרלמנט המשיך ובחר את סולימאן כנשיא. הוא נחשב לדמות ניטרלית, ובחירתו הסתיימה 18 חודשים של סתירה פוליטית. ראש הממשלה סיניורה הקים קבינט בן 30 חברים, כאשר האופוזיציה החזיקה ב -11 עמדות.

לבנון וישראל השתתפו בחילופי שבויים ביולי. ישראל שחררה חמישה אסירים לבנונים, בהם סמיר קונטאר, שהרג שוטר, גבר, ובתו הצעירה בשנת 1979. לבנון, בתורו, החזירה לישראל גופות של שני חיילים שנלכדו בפשיטה החוצה גבולות ב -2006. ישראל.

סולימאן נפגש עם נשיא סוריה בשאר אל-אסד באוקטובר 2008, והשניים הסכימו כי לבנון וסוריה יקימו יחסים דיפלומטיים מלאים? בפעם הראשונה מאז ששתי המדינות קיבלו עצמאות מצרפת בשנת 1943.

הקואליציה הפרו-מערבית שומרת על הרוב בפרלמנט

ב- 1 במרץ 2009 הוקם בית משפט בינלאומי בהאג לבדיקת רצח ראש הממשלה לשעבר רפיק חרירי בשנת 2005. הצעד עורר תקווה כי התקדמות נעשית בתיק. עם זאת, בחודש מאי שחרר בית המשפט ארבעה גנרלים פרו-סורים שהיו קשורים לרצח, בטענה כי אין בהם ראיות להרשיעם.

בבחירות לפרלמנט ביוני 2009, הקואליציה ב -14 במרץ, בראשות סעד חרירי, בנו של ראש הממשלה לשעבר שנהרג, שמרה על הרוב שלה בפרלמנט כשהיא לוקחת 71 מתוך 128 מנדטים. הקואליציה בראשות חיזבאללה 8 במרץ זכתה ב -57 מנדטים. לאחר כמעט חמישה חודשי משא ומתן עם האופוזיציה הארירי סוף סוף הרכיבה ממשלה בת 30 חברים באחדות לאומית בנובמבר. הקואליציה שלו קיבלה 15 משרות ממשלתיות, חיזבאללה ובעלות בריתה 10, והנשיא סולימאן בחר את חמשת הנותרים.

ממשלת לבנון התפרקה בינואר 2011, כאשר שרי חיזבאללה התפטרו מהקבינט כדי למחות על סירובו של ראש הממשלה חרירי לדחות את בית הדין של האו"ם שחוקר את רצח אביו, רפיק חרירי ב -2005. בית הדין פרסם כתב אישום חתום בפני שופט שצפוי לכלול חברי חיזבאללה. למעשה, חיזבאללה אמר כי חבריו נכללו בכתב האישום, אך המשיכו להתכחש לאחריות לרצח חרירי. שבועיים לאחר קריסת הממשלה זכה חיזבאללה לתמיכה מספקת בפרלמנט כדי להקים ממשלה חדשה עם נג'יב מיקאטי, איש עסקים מיליארדר, כראש ממשלה. מיקאטי, סוני וראש ממשלה לשעבר, אמר כי למרות שהוא נתמך על ידי חיזבאללה, הוא ימשל כעצמאי. לאחר חמישה חודשי משא ומתן, מיקטי הרכיב ממשלה ביוני, כאשר 16 מתוך 30 מושבים הגיעו לחיזבאללה ולבעלות בריתו. הסיבה העיקרית לעיכוב הייתה התעקשות האופוזיציה שהממשלה תעמוד בהמלצות בית הדין שחיזבאללה סירב לציית להן. אולם הקבינט הסכים לשתף פעולה עם בית הדין כל עוד יציבות המדינה אינה בסכנה. מאוחר יותר בחודש הוציא בית הדין צווי מעצר לארבעה אנשי חיזבאללה בכירים בקשר לרצח חרירי ו -21 נוספים. חיזבאללה סירב למסור את החשודים לרשויות.

לבנון נלחמה במלחמה בסוריה

כאשר פרצו הפגנות אנטי-ממשלתיות בסוריה בתחילת 2011, ראש הממשלה מיקתי הכריז כי בכוונתו להתנתק מסוריה כדי להימנע מלהיכנס לסכסוך. המדיניות הייתה אפקטיבית במידה רבה עד מאי 2012, אז פרצו קרבות בלבנון בין קבוצות תומכות ואנטי-אסד. חיזבאללה תומך בנשיא בשאר אסד, בעוד שרוב הקבוצות הסוניות היו רוצות לראות אותו מודח. המתיחות גברה באוגוסט במהלך מסע חטיפה עדתי, חוצה גבולות, בין קבוצות שיעיות וסוניות. ואז, ב -19 באוקטובר, ראש המודיעין תא"ל. האלוף ויסאם אל-חסן, אויב של סוריה שהיה בן בריתו של ראש הממשלה שנהרג רפיק חרירי, נהרג בהפצצה בביירות. חסן היה הכוח המניע מאחורי מעצרו של מישל סמאחה לשעבר, שר ההסברה לשעבר בלבנון שהיה לו קשרים הדוקים עם סוריה, באשמת ניגון פיגועים והתנקשויות בסונים בלבנון. אנשים רבים חושדים שסמאהא קיבל פקודות מאסד, שביקש לערער את היציבות באזור על ידי הפעלת אלימות עדתית בלבנון.

ראש הממשלה מיקתי מתפטר

ב- 22 במרץ 2013 התפטר ראש הממשלה נג'יב מיקטי במחאה על כישלון הפרלמנט להסכים כיצד לפקח על הבחירות הקרובות. מיקטי גם לא היה מרוצה מסירוב הקבינט לשקול להאריך את כהונתו של מפקד המשטרה. תמם סלאם התבקש להרכיב ממשלה באפריל 2013. לאחר 10 חודשי משא ומתן, סלאם הקים קבינט המיוצג באופן שווה על ידי חברי הקואליציה הפרו-סורית, בראשות חיזבאללה, 8 במרץ והקבוצה ה -14 במרץ הנתמכת על ידי המערב בראשות סעד חרירי. . סלאם קיבל את תפקידו כראש ממשלה בפברואר 2014. סלאם כיהן בעבר כשר התרבות בין השנים 2008-2009.

מלחמת האזרחים בסוריה נשפכת ללבנון

במאי 2013, מלחמת האזרחים בסוריה נשפכה ללבנון, בעיקר בשל מעורבותו המוגברת של חיזבאללה. ב -25 במאי 2013 הפציצו חיזבאללה וכוחות סוריה את העיירה אלקוסייר שבשליטת המורדים במחוז חומס שבסוריה. עשרות נהרגו. למחרת פגעו רקטות מרובות בביירות, שהן פוגעות בעיקר בפרברים שיעים, גם מעוזי חיזבאללה. האיסור על חימוש המורדים הסורים הוסר על ידי האיחוד האירופי ב -27 במאי 2013.

הלחימה פרצה גם בטריפולי בסוף מאי 2013. הקרבות התרחשו בין הסונים והעלווים, בעלי ברית של חיזבאללה. הלחימה בין שתי המיליציות הייתה כה אינטנסיבית עד שבתי ספר ועסקים בטריפולי היו סגורים למשך שבוע. לפחות 24 בני אדם נהרגו. אלימות כיתתית פרצה שוב ביוני כאשר קבוצה סונית חמושה וקיצונית בראשות השייח 'אחמד אסיר תקפה מחסום צבאי בצידון. כוחות הממשלה, שנתמכים על ידי חיזבאללה, נקמו. כ -35 בני אדם נהרגו בקרבות.

ב -31 במאי 2013 הצביע הפרלמנט לעיכוב הבחירות בלבנון ל -17 חודשים לפחות, בהתייחסו לחוסר החלטיות בנוגע לחוק בחירות חדש ולהידרדרות הביטחון במדינה כתוצאה מהתפשטות המשבר הסורי ללבנון. הבחירות לפרלמנט היו אמורות להתקיים ב -16 ביוני 2013. זו הייתה הפעם הראשונה בה התעכבו הבחירות מאז הסתיימה מלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1990. ממשלת אחדות לאומית הוקמה בפברואר 2014, וסיומה 10 חסימות של מבוי סתום שנגרמו על ידי מאבק כוח בין בלוקים בראשות חיזבאללה וסונים. תמם סלאם נכנס לתפקיד ראש הממשלה. הוא ציין שיפור האבטחה והתמודדות עם פליטים סורים כעדיפות ראשונה.

האיחוד האירופי הכריז על הזרוע הצבאית של חיזבאללה כארגון טרור ביולי 2013. הצעד הופך את זה לא חוקי לאירופאים לשלוח כסף או נשק לחיזבאללה ומקפיא את הנכסים המוחזקים במוסדות אירופיים על ידי חברי הקבוצה. ארה"ב כבר מזמן ראתה בחיזבאללה ארגון טרור.

בפיגוע התאבדות כפול מחוץ לשגרירות איראן בביירות נהרגו לפחות 23 בני אדם בנובמבר 2013. גדודי עבדאללה עזאם, שלוחה של אל -קאעידה, לוקחים אחריות על הפיגוע, שנתפס כגמול על תמיכת איראן בחיזבאללה ובממשלת סוריה. .

שר האוצר הלבנוני לשעבר ושגריר ארה"ב, מוחמד שטאח, נהרגו מפצצת מכונית תופת, יחד עם שבעה נוספים בביירות בדצמבר 2013. שטאח היה סוני מוביל ומותו, יחד עם המשבר הסורי, שימש להחמיר את המתחים הקיימים. בתוך הקהילות הדתיות בלבנון כשליש מהאוכלוסייה הם מוסלמים סונים, שלישית שיעית ושלישית נוצרית.

באפריל 2014, יותר ממיליון פליטים סורים נכנסו ללבנון, מה שגרם לנטל כלכלי על המדינה של 4 מיליון.

ב- 18 בינואר 2015 נהרגו גנרל איראני אחד ושישה לוחמי חיזבאללה במהלך תקיפה אווירית ישראלית בקטע הסורי של רמת הגולן. לאחר הפיגוע איים מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה בתגמול. עשרה ימים לאחר מכן חיזבאללה ירה טילים נגד טנקים לאזור שנכבש על ידי ישראל לאורך גבול לבנון והרג שני חיילים ישראלים. כוחות ישראליים הגיבו בתקיפות קרקע ואוויר בכמה כפרים בדרום לבנון. חילופי הדברים היו הלחימה הגרועה ביותר בין חיזבאללה לישראל מאז מלחמתם ב -2006. למרות הפיגועים, שני הצדדים ציינו כי הם אינם מעוניינים לעסוק בעימות מתמשך.


הרבה זמן מגיע

במשך שנים הלווה הבנק המרכזי מבנקים פרטיים כדי לשמור על שער חליפין קבוע של 1,507 לירה לבנונית לדולר האמריקאי. זה הוריד את מחירי היבוא. אבל ההלוואות מהבנקים הפרטיים הגיעו למעשה מהפקדות של לבנונים רגילים, שעודדו להפקיד את כספם בהבטחות של ריבית של עד 15 אחוזים.

יתד מלאכותי זה ל -30 שנה לדולר הביא את בית הקלפים כשהוא ירד עם השנים, הביטחון הלך ודעך, השחיתות גדלה, ההעברות מהגולה הצטמצמו והגיבוי מסעודיה הואט.

בסופו של דבר אזלו הכסף לממשלה, לבנקים - ולאנשים.

בתוך קצת יותר מחודש איבד המטבע 60 אחוז מערכו. קכיה לא מצא עבודה במשך שמונה חודשים.

הוא נהג להרוויח בין 25,000 (16.50 $) ל -50,000 לירה (33.17 $) ליום. כיום זה יהיה שווה רק בין $ 2.70 ל- 5.55 $.

האינפלציה במזון הגיעה לכמעט 200 אחוזים. מחירי פריטים רבים בסופר עלו פי שלושה.

"פעם אכלנו עם הכסף הזה," אמר קכיה. "עכשיו אין אוכל. אין עבודה. ללא תרופות. "

כיום, עם מחיר של קילו (2.2 פאונד) בשר בשווי של 33 דולר, אפילו הצבא כבר לא נותן אותו לחיילים.

פער העושר ניכר לפני המשבר. מכוניות ספורט הסתובבו בביירות באזורים עמוסים בתיירים.

במקביל, הבנק העולמי העריך שכל אדם אחר ב -6 מיליון האוכלוסייה בלבנון יחיה מתחת לקו העוני עד סוף השנה. מומחים לביטחון תזונתי מעריכים כעת כי שלושה רבעים מהאוכלוסייה יהיו במחסני מזון עד סוף השנה.

המשכורות חסרות ערך ועשרות חסכונות נעלמו. בעלי הכנסה בינונית, המהווים את עיקר האוכלוסייה, הפכו לעניים.

פייסבוק מוצפת באנשים שמנסים להחליף בגדים, רהיטים ופריטים אחרים כדי שיוכלו להשיג פורמולה לתינוקות, שמן בישול ושאר יסודות.


ציר זמן: לבנון

1 בספטמבר - מדינת לבנון השלמה נוצרת לאחר שצרפת קיבלה מנדט על לבנון וסוריה על ידי חבר הלאומים.

לבנון השלמה כוללת את המחוז האוטונומי לשעבר של הר לבנון - היסטורית מעוז של נוצרים מארוניים ומוסלמים דרוזים - כמו גם את המחוזות הסוריים בצפון לבנון, דרום לבנון והבקה.

לעומק

אָנָלִיזָה
הקרב על הקולות
קשרי לבנון-סוריה
שושלות פוליטיות
פליטים פלסטינים

רקע כללי

מערכת בחירות
פרופיל מדינה
ציר זמן של מדינה

בוידאו
/> סרטון: רחוב ערבי
/> סרטון: עסק משפחתי

אינטראקציה
/> הדעות שלך
/> המדיה שלך

בריטניה מחזיקה במנדט לפלסטינה.

23 במאי - הרפובליקה הלבנונית מוכרזת לאחר אישור חוקה על ידי המועצה לייצוג לבנון.

מתקיים מפקד לאומי - המפקד הרשמי היחיד בהיסטוריה של לבנון. הוא מציג את הקהילה הנוצרית המרונית כקבוצה הכיתתית הגדולה ביותר, עם המוסלמים הסונים הגדולים לאחר מכן, אז המוסלמים השיעים. היוונים האורתודוקסים מהווים את הרביעי בגודלו, והמוסלמים הדרוזים הם החמישי בגודלו.

ממשלת וישי בצרפת משתלטת על לבנון.

כוחות צרפתים ובריטים חופשיים פולשים ללבנון וביירות נכבשת מכוחות וישי. צרפת מבטיחה להעניק לבנון עצמאות.

נתוני המפקד משנת 1932 משמשים לקביעת חלוקת המושבים בלשכת הצירים, ביחס של שישה נוצרים מארונים לחמישה מוסלמים.

התפקידים הפוליטיים הגבוהים ביותר מופצים גם הם בקווי כתות. הנשיא אמור להיות נוצרי מארוני, ראש הממשלה מוסלמי סוני ודובר הבית מוסלמי שיעי.

נובמבר-דצמבר-כוחות צרפתיים החופשיים מחזיקים בחברי ממשלת לבנון לאחר שהכריזו על סיום המנדט. הם משוחררים ב -22 בנובמבר, שלימים נקרא יום העצמאות.

1 בינואר - צרפת מעבירה את השלטון לממשלת לבנון.

מדינת ישראל נוצרת. Israel-Palestine war results in the exodus of thousands of Palestinians into Lebanon and Jordan.

קמיל שאמון, נשיא לבנון, מקבל את דוקטרינת אייזנהאואר. הדוקטרינה מציעה סיוע כלכלי וצבאי אמריקאי למדינות במטרה לנטרל את ההשפעה העולמית הסובייטית.

המוסלמים מתכנסים לקריאות פאן-ערביות של גמאל עבד אל-נאצר, נשיא מצרים.

14 ביולי - קמיל צ'אמון, נשיא לבנון, פונה לארה"ב לשלוח כוחות.

15 ביולי-נחתים אמריקאים נוחתים בביירות כדי לבסס מחדש את סמכותה של ממשלת לבנון.

יאסר ערפאת, שנפטר בשנת 2004, העביר את מפקדת אש"ף לביירות בשנת 1970 [AFP]

December 28 – Israel launches air raid on Beirut airport in response to an attack by the Popular Front for the Liberation of Palestine (PFLP) on an Israeli aircraft in Athens. 13 מטוסים אזרחיים נהרסים.

November – Emile Bustani, Israel’s army commander-in-chief and Yasser Arafat, chairman of the Palestine Liberation Organisation (PLO), sign an agreement in Cairo which aims to stop Palestinian fighters from launching operations from Lebanon.

אש"ף מקים את מטהו בביירות לאחר שגורש מירדן. גיחות אש"ף מדרום לבנון גוברות.

10 באפריל - ישראל פותחת בפשיטה קומנדו לביירות. שלושה מנהיגים פלסטינים נהרגים.

11 באפריל - ממשלת לבנון התפטרה.

13 באפריל-לוחמי כריסטיאן פלנג 'מארבים לאוטובוס בעין-אל-רומאנה, ביירות, והרגו 27 נוסעים. רוב ההרוגים הם פלסטינים. הפלנגיסטים טוענים כי לוחמים פלסטינים תקפו בעבר כנסייה באותו אזור. המארב נחשב בדרך כלל לניצוץ שהצית את מלחמת האזרחים בלבנון.

דצמבר - באירוע שתואר מאוחר יותר כשבת השחורה, ארבעה נוצרים נמצאו ירו למוות במזרח ביירות. באשיר ג'מייל, מנהיג המיליציה הפלאנגה, מצווה על תגמול. כ -40 גברים מוסלמים נעצרים במחסומי דרכים נוצריים ונרצחים. מיליציות מוסלמיות נוקמות באופן דומה. בסוף היום נרצחו כ -300 מוסלמים ו -300 נוצרים.

מלחמת האזרחים מתעצמת. הנוצרים הורגים אזרחים פלסטינים בקרנטינה ובתל זעתר, בעוד פלסטינים הורגים נוצרים בדמור.

יוני - סולימאן פראנג'יה, נשיא לבנון, מזמין את סוריה להתערב במלחמה. כאשר ברית השמאל המוסלמי בלבנון משיגה את העליונה בלחימה, חאפז אל-אסד, נשיא סוריה, מזמין כוחות להיכנס ללבנון.

כוחות סורים כובשים את כל דרום המדינה, למעט הדרום הרחוק.

אוקטובר - מוסכמת הפסקת אש לאחר ישיבות הפסגה הערבית. כוח הרתעה ערבי בעיקר סורי (ADF) מוקם כדי לשמור על הפסקת האש.

14/15 במרץ - ישראל פולשת ללבנון לאחר שלוחמי אש"ף פתחו במתקפה בשטחה. כוחות ישראלים דוחפים עד לנהר ליטאני, כ -40 ק"מ מצפון לגבול ישראל-לבנון.

19 במרץ - החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 425 מתקבלת. היא קוראת לישראל לסגת מכל שטח לבנון ומקימה את כוח הביניים של האו"ם בלבנון (יוניפיל) כדי לפקח על הנסיגה. יוניפיל מואשמת גם באחריות להחזיר את השלום ואת סמכות הממשלה בלבנון בדרום לבנון.

במקום להעביר את דרום לבנון לשליטת יוניפיל, ישראל מעבירה את השליטה על הקרקע לצבא הפרוקסי שלה, צבא דרום לבנון הפרו-נוצרי (SLA).

עימותים נמשכים בין ישראל, לוחמים הנתמכים על ידי ישראל ואש"ף בדרום לבנון.

1982

6 ביוני - צבא ישראל יוצא למבצע פלישת שלום לגליל בתגובה לניסיון חיסול של שגריר ישראל בלונדון.

במהלך השבועות הבאים כוחות ישראליים תוקפים את הכוחות הסורים במזרח בקעת הבקעה המזרחית בלבנון, ומקיפים את מערב ביירות המוסלמית. ישראל דורשת מלוחמי אש"ף וסורים לעזוב את ביירות.

ספטמבר-כוחות אש"ף מפנים את לבנון, בפיקוח כוחות ארה"ב-צרפתים-איטלקים. יאסר ערפאת, מנהיג הארגון, עוזב את ביירות לתוניסיה.

כ -800 פליטים נהרגו במהלך טבח סברה ושתילה ב -1982

14 בספטמבר-באשיר ג'מייל, מנהיג המיליציה הנוצרית פלנג 'ונשיא לבנון הנבחר, נרצח.

15 בספטמבר - הכוחות הישראלים כובשים את מערב ביירות.

16-18 בספטמבר-כנקמה על רצח ג'מייאל, מיליציה פלנגיסטית טבחה במאות פלסטינים במחנות הפליטים סברה ושתילה בדרום מערב ביירות.

21 בספטמבר - אחיו הבכור של באשיר ג'מייל, אמין ג'מייאל, נבחר לנשיא.

24 בספטמבר-כוח רב לאומי אמריקאי-צרפתי-איטלקי, לבקשת לבנון, מגיע לביירות.

18 באפריל-מחבל מתאבד מפוצץ משאית עמוסת נפץ נוסעת לשגרירות ארה"ב על שפת הים של ביירות. שישים ושלושה בני אדם נהרגים ויותר ממאה נפצעים. הג'יהאד האיסלאמי לוקח אחריות.

17 במאי - ישראל ולבנון חותמות על הסכם שלום בנקורה בתנאי שישראל תיסוג מלבנון.

ספטמבר - ספינות מלחמה אמריקאיות מפגיזות אזורים מוסלמים בביירות לתמיכה בממשלתו של אמין ג'מייל.

23 באוקטובר-לפחות 241 נחתים אמריקאים ו -58 צנחנים צרפתים נהרגו בפיגוע התאבדות של משאית התאבדות של הג'יהאד האיסלאמי על הבסיס הימי האמריקאי בביירות.

כוח רב לאומי עוזב את ביירות לאחר נפילת ממשלת לבנון.

כמה מערביים נחטפים בביירות, בהם וויליאם באקלי, ראש התחנה של סוכנות הביון המרכזית האמריקאית (CIA).

עד 6 ביוני רוב החיילים הישראלים נסוגים. כמה חיילים ישראלים נותרים תומכים ב- SLA.

SLA מקיים אזור ביטחון בדרום לבנון.

19 במאי-אפוג 'אל-מוקוואמה אל-לובנניה (עמל), קבוצת מיליציה שיעית, מתחילה להפגיז מחנות פליטים פלסטינים בדרום ביירות.

16 ביוני - מטוס נוסעים נחטף על ידי שני חברים לכאורה בחיזבאללה, ארגון שיעי חמוש. החוטפים דורשים לשחרר מוסלמים שיעים בכלא הישראלי. גישור סורי פותר את המשבר.

כמה מערביים נוספים, בהם טרי אנדרסון, עיתונאי בסוכנות הידיעות Associated Press, נתפסו.

עמל ממשיכה בהתקפות על מחנות פלסטינים. חטיפות המערב נמשכות.

ינואר - טרי ווייט, שליח מיוחד לארכיבישוף מקנטרברי, נעלם במערב ביירות תוך שהוא מבקש לשחרר בני ערובה מערביים אחרים.

21 במאי - לבנון מבטלת את הסכם קהיר מ -1969 עם אש"ף, ומבטלת גם את הסכם ה- 17 במאי 1983 עם ישראל.

1 ביוני-סלים אל-חוס מכהן כראש ממשלה בפועל לאחר שרשיד כרמי נהרג בפיגוע פצצה.

פליטים במחנות ברחבי לבנון הותקפו על ידי פלגים שונים [ITN]

22 בספטמבר - הפרלמנט הלבנוני לא מצליח לבחור יורשו של אמין ג'מאיל, ראש ממשלת לבנון. Gemayel ממנה ממשלה צבאית זמנית בת 6 חברים, המורכבת משלושה נוצרים ושלושה מוסלמים.

לבנון מונה כעת שתי ממשלות-סלים אל-חוס עומד בראש הממשלה המוסלמית במערב ביירות בעוד הגנרל מישל עון, המפקד הראשי של צבא לבנון, שולט במזרח ביירות.

14 במרץ - מישל עון מכריז מלחמה על צבא סוריה בלבנון. כוחות סורים, המגובים על ידי בעלי ברית המיליציה הלבנונית שלהם, מגיבים במצור על ביירות המזרחית. עון נסוג.

22 באוקטובר - האסיפה הלאומית של לבנון נפגשת בטאיף, ערב הסעודית. נערך מסמך לפיוס לאומי, המעביר את כוח הביצוע מהנשיא לקבינט. היחס הקודם של 6: 5 בין הנושאים למוסלמים באספה מותאם כך שיושג איזון שווה בין החברים.

13 באוקטובר - תקיפות אוויריות סוריות מכריחות את מישל עון מארמון הנשיאות בבאבאדה.

מלחמת האזרחים בלבנון מסתיימת.

24 בדצמבר - עומר כרמי עומד בראש ממשלת "פיוס לאומי".

האסיפה הלאומית הורתה לפזר את כל המיליציות עד ה -30 באפריל. העצרת מאפשרת לחיזבאללה להישאר פעילה. ה- SLA מסרב להתפרק מנשק.

22 במאי-הסכם אחווה, שיתוף פעולה ותיאום נחתם בדמשק על ידי לבנון וסוריה.

1 ביולי - צבא לבנון מנצח את אש"ף בצידון. The army now faces the SLA and the Israelis in Jezzine, just north of the SLA’s so-called security zone.

August 26 – The national assembly grants amnesty for all crimes committed during the civil war. Aoun gets a presidential pardon and heads for exile in France.

February 16 – Sheikh Abbas al-Moussawi, Hezbollah’s secretary-general, is killed when Israeli helicopter shoot at his motorcade near the town of Sidon.

By 17 June, all Western hostages have been released.

August-September – the first elections since 1972 take place in Lebanon.

October 20 – Nabih Berri, leader of Amal, becomes house speaker of the national assembly.

October 31 – Rafiq al-Hariri, a businessman with involvement in reconstruction and real estate, become prime minister.

July 25 – Israel launches Operation Accountability in south Lebanon, in an attempt to crush Hezbollah and the Popular Front for the Liberation of Palestine-General Command (PFLP-GC).

April 11 – Israel launches Operation Grapes of Wrath, bombing Hezbollah bases in southern Lebanon, south Beirut and the Bekaa.

April 18 – Israel shells a UN compound at Qana where Lebanese civilians are seeking cover from the bombing – 106 people die in the attack.

April 26 – A memorandum of understanding is reached, under which Hezbollah and Palestinian fighters agree not to attack civilians in northern Israel, in return for Hezbollah’s right to resist Israel’s occupation of southern Lebanon.

April 1 – Israel’s inner cabinet votes to accept United Nations Security Council resolution 425 of 1978 in return for Lebanese guarantees of security along Israel’s northern border. Lebanon and Syria reject the proposal.

November 24 – Emile Lahoud, head of the Lebanese army, is sworn in as president.

December 4 – Salim al-Hoss becomes prime minister.

June 3 – The SLA withdraws from Jezzine, a town north of the ‘security zone’. It had occupied Jezzine since 1985.

April 18 – Israel releases 13 Lebanese prisoners held without trial for over a decade. It extends the detention of two other prisoners.

May 24 – Israel withdraws its forces from south Lebanon after the collapse of its proxy South Lebanon Army.

May 25 – An annual public holiday – Resistance and Liberation Day – is announced.

October – Rafiq al-Hariri becomes prime minister of Lebanon for the second time.

March – Lebanon starts pumping water from a tributary of the River Jordan to a village on the Lebanon-Israel border. Israel opposes the move.

January – Elie Hobeika, intelligence chief of the right-wing Christian Lebanese Forces militia at the time of the massacres of Palestinians at Sabra and Chatila, is killed in a car bomb blast in Beirut. The blast comes after Hobeika claimed he held tapes and documents challenging Israel’s account of the massacres.

September – Israel criticises a Lebanese plan to divert water from the Wazzani river on the Lebanon-Israel border, and threatens military force.

August – Ali Hussein Saleh, a member of Hezbollah, is killed when a bomb explodes in his car in Beirut. Hezbollah and a government minister blame Israel for the attack.

September – United Nations Security Council resolution 1559 is passed. The resolution calls for the exit of all foreign forces from Lebanon. It is aimed at Syria, whose troops and security personnel remain in the country. The resolution also calls for the disarmament of all Lebanese and non-Lebanese militia.

Parliament extends the presidential mandate of Emile Lahoud by three years. Rafiq al-Hariri, who opposed the extension of Lahoud’s term – resigns as prime minister.

February 14 – Rafiq al-Hariri is killed in a car bomb blast in Beirut. Twenty-one other people die in the blast, including Basil Fleihan, former economy minister.

March 8 – A Hezbollah-organised rally takes place in Beirut, demonstrating support for Syria in answer to widespread anti-Syrian sentiment across Lebanon.

Rafik al-Harriri’s assassination sparked what became known as the Cedar Revolution [EPA]

March 14 – Thousands of people attend a rally at Martyr’s Square in Beirut, demanding ‘the truth’ regarding Hariri’s assassination and calling for an end to Syria’s presence in Lebanon.

April – Omar Karami, the pro-Syrian prime minister, resigns after failing to form a government. Najib Mikati succeeds him.

Syria withdraws its forces from Lebanon, in line with UN Security Council resolution 1559.

June 2 – Samir Kassir, a journalist and critic of Syrian influence, is killed by a car bomb in Beirut.

The March 14 Forces, an alliance led by Saad al-Hariri, son of assassinated Rafiq al-Hariri, wins control of parliament after elections. The new parliament chooses Fouad Siniora, a former minister of finance, as prime minister.

June 21- George Hawi, anti-Syrian former leader of the Lebanese Communist Party, is killed in a car bomb blast.

July – Fouad Sinora, Lebanon’s prime minister, meets Bashar al-Assad, president of Syria. Both countries pledge to rebuild relations.

July 12: Elias Murr, Lebanon’s defence minister, is wounded in a car bombing in a northeast Beirut suburb. One person is killed and nine others are wounded.

September – Four pro-Syrian generals are charged over the assassination of Rafiq al-Hariri.

September 25: May Chidiac, a journalist, is badly wounded by a bomb placed in her car in north Beirut.

December 12 – Gibran Tueni, an MP and editor of the An-Nahar newspaper, is killed in a car bomb in Beirut. Two other people are killed.

February – Demonstrations take place in Beirut in the wake of the publication of cartoons satirising Prophet Muhammad in a Danish newspaper. Denmark’s embassy in Beirut is set on fire.

July – The Islamic Resistance, Hezbollah’s armed wing, captures two Israeli soldiers in a cross-border raid.

Israel launches air- and sea-based attacks on targets in Lebanon. Hundreds of Lebanese civilians are killed and thousands are displaced. Hezbollah launches rockets into northern Israel, killing Israeli civilians.

August – Israeli ground troops enter south Lebanon.

August 14 – A truce between Hezbollah and Israel comes into effect. It brings an end to 34 days of fighting. More than 1,000 Lebanese – mostly civilians – have died, while 159 Israelis – most of them soldiers – have also been killed. Unifil2, a UN peacekeeping force with an expanded mandate, begins to deploy along the Lebanon-Israel border.

September – For the first time in decades, the Lebanese state army begins to deploy its forces along the southern border with Israel.

September 5: Lieutenant-Colonel Samir Shehadeh, an official linked to the inquiry into the Hariri murder, is wounded and four of his bodyguards killed in a blast in south Beirut.

November 21: Pierre Gemayel, Lebanon’s industry minister, and his bodyguard are shot dead in Jdeideh, north of the capital.

December 1 – Hezbollah, Amal and supporters of Michel Aoun, a Christian leader, camp outside the office of Fouad Siniora, the prime minister, in Beirut in an open-ended campaign to topple the government.

January 25 – Aid conference in Paris pledges more than $7.5bn to help Lebanon recover from its 2006 war with Israel.

June 13: Walid Eido, a Sunni MP of the ruling March 14 coalition, is killed a car bomb blast on Beirut’s seafront. Eido’s eldest son Khaled, two bodyguards and six other people are also killed.

September 2 – Lebanese troops seize complete control of Nahr al-Bared camp near the northern city of Tripoli after months of fighting with Fatah al-Islam fighters. More than 420 people, including 168 soldiers, are killed.

September 19: Antoine Ghanem, an MP from the March 14 bloc is killed by a car bomb blast in the Beirut suburb of Sin el-Fil. Five other people, including two of his bodyguards, are killed and more than 50 others are wounded.

November 23 – Emile Lahoud leaves the presidential palace at end of his term without a successor having been elected. The next day, Siniora says his cabinet is assuming executive powers.

December 5 – Nabih Berri, the parliament speaker, says rival Lebanese leaders have agreed on General Michel Sleiman as president, although parliament has yet to elect him.

December 12: A car bomb attack near Beirut kills Brigadier-General Francois al-Hajj and three others, wounding at least seven others.

January 15 – Car bomb in Christian area of Beirut kills at least three people and wounds 16, damages a US embassy car and destroys others.

January 25: Captain Wissam Eid, who was investigating leads on previous assassinations in Lebanon, is killed in a car bomb blast in a Beirut suburb.

Hezbollah, led by Hassan Nasrallah, used armed fighters internally in May 2008 [GALLO/GETTY]

February 12: Imad Moghaniyah, a senior member of Hezbollah’s military and security apparatus, is killed in a car bomb attack in Damascus, the Syrian capital. Hezbollah blames Israel for the attack. Tel Aviv denies involvement.

April 20 – In the Christian town of Zahle, two local officials of the Christian Phalange party, a member of the ruling anti-Syrian coalition, are killed.

April 22 – Parliament fails to hold a session to elect a president, the 18th time it has been unable to hold a vote.

May 6 – Tension between the government and Hezbollah escalates after the cabinet calls the group’s communication network a threat to the country’s sovereignty.

Hezbollah says it is infuriated by government allegations it had spied on Beirut airport and by the cabinet’s decision to fire the head of airport security, who was close to the opposition.

May 7 – About 10 people are wounded as government supporters clash with fighters loyal to the Hezbollah-led opposition in Beirut, who had locked down the capital.

May 8 – Hassan Nasrallah, Hezbollah’s leader, says the government’s decision to dismantle his group’s communication network is an act of aggression.

Gun battles break out in Beirut, leaving several dead and many wounded.

An offer by Saad al-Hariri, the governing coalition leader, to refer the issue to the army, which has stayed neutral, is rejected by Hezbollah.

May 9 – Opposition forces seize control of west Beirut.

May 10 – Fouad Siniora, Lebanon’s prime minister, declares that the government will never declare war on Hezbollah but says the Shia group is trying to stage a coup.

The army rescinds the government’s demands, saying it will reinstate Beirut airport’s head of security and handle the issue of the Hezbollah’s communication network.

The army also calls on the opposition to withdraw its fighters from the streets.

Hezbollah and other groups allied to the opposition begin to pull their forces from Beirut’s streets. The army take over in a neutral security role.

May 10-11 – Pro and anti-government fighters clash overnight in the northern city of Tripoli. The Lebanese army is deployed to restore calm.

May 21 – Government and opposition representatives reach a power-sharing agreement after five days of talks in Qatar.

The Hezbollah-led opposition wins a greater share of seats in the cabinet, giving it an effective veto over any decisions reached by the executive.

Electoral districts in the capital are also recomposed in an effort to make them more representative.

May 25 – Sleiman is elected the new president in line with the Doha pact.

May 28 – Sleiman reappoints Siniora as prime minister at the head of a new unity government.

June 18 – Three people are killed and four others wounded in clashes between pro and anti-government supporters in the Bekaa valley.

June 22 – One person is killed and at least 24 are injured after heavy fighting erupts between pro and anti-government factions in the northern city of Tripoli. The clashes force the Lebanese army to withdraw from the area.

July – Sporadic fighting in Lebanon’s north breaks out between members of the rival Sunni Muslim and Alawite communities.

July 11 – National unity government announced.

September 16 – Rival political factions in Beirut hold first round of national reconciliation talks.

October – Lebanon formalises diplomatic relations with Syria for the first time.

March – UN-backed Special Tribunal for Lebanon to try suspected killers of Rafiq al-Hariri, a former Lebanese prime minister, opens in The Hague, Netherlands.

April 29 – A judge at the Special Tribunal for Lebanon orders Lebanon to release four senior Lebanese generals held since 2005 on suspicion of involvement in Hariri’s killing.


Lebanon's crisis threatens one of its few unifiers, the army

Copyright 2017 The Associated Press. כל הזכויות שמורות.

File - in this November 22, 2018 file photo, Lebanese army special forces march during a military parade to mark the 74th anniversary of Lebanon's independence from France in downtown Beirut, Lebanon. The currency collapse has wiped out the salaries of the U.S.-backed Lebanese military, placed unprecedented pressure on the army's operational capabilities with some of the highest attrition rates over the past two years, and raised concerns about its ability to continue playing a stabilizing role while sectarian tensions and crime are on the rise. (AP Photo/Hussein Malla, File)

BEIRUT – Since the civil war, through wars with Israel, militant bombings and domestic turmoil, Lebanese have considered their military as an anchor for stability, one of the only institutions standing above the country’s divisions.

But the military is now threatened by Lebanon’s devastating financial collapse, which the World Bank has said is likely to rank as one of the worst the world has seen in the past 150 years.

The economic meltdown is putting unprecedented pressure on the U.S.-backed army’s operational abilities, wiping out soldiers’ salaries and wrecking morale. The deterioration puts at risk one of the few forces unifying Lebanon at a time when sectarian tensions and crime are on the rise amid the population’s deepening poverty.

“Such a decline could be harbinger of the kinds of instability not seen since the last time Lebanon’s political elites gutted or set adrift the Lebanese armed forces, namely in the five years leading up to the 1975-1990 civil war,” said Aram Nerguizian, senior advisor of the Program on Civil-Military Affairs in Arab States at the Carnegie Middle East Center.

The military itself has raised the alarm, unusual for a force that is perhaps unique in the Middle East in that it largely remains outside politics.

Army chief Gen. Joseph Aoun warned in a speech to officers in March that soldiers were “suffering and hungry like the rest of the people.”

He also openly criticized the political leadership, which has been paralyzed by infighting and has done almost nothing to address the crisis. “What are you waiting for? What do you plan to do? We have warned more than once of the dangers of the situation,” he said — a startling comment since army officers are not allowed to make political statements.

A senior army official confirmed to The Associated Press that the economic situation has greatly affected morale. “There is no doubt that there is great resentment among the ranks of the military,” the official said.

The official noted that “many duties are demanded of the military,” including maintaining internal stability. “The leadership is worried over developments in the security situation on the ground and the ability to deal with this issue,” the officer said, speaking on condition of anonymity in line with regulations. Supporting the army is crucial to avoid Lebanon falling into chaos, he added.

France is convening a virtual fundraising conference Thursday seeking emergency aid, after army chief Aoun visited Paris last month pleading for assistance. France warned that Lebanon’s military “may no longer be able to fully implement their missions which are essential to the country’s stability.” The U.S., the army’s largest backer, has pledged to increase aid in 2021.

The military in part counterbalances Hezbollah, the Iranian-backed Shiite faction that boasts a powerful armed force as well as political dominance. Nerguizian warned that degradation of the military would allow Hezbollah to loom even larger -- an outcome few outside Lebanon, particularly in Washington, want to see materialize.

It could also open the door for countries like Russia, China, Iran or Syria to co-opt the force and find ways to influence it.

Gen. Frank McKenzie, the commander of U.S. Central Command said earlier this month that the U.S. is committed to supporting the Lebanese army.

“They’re one of the elements of the Government of Lebanon that actually functions very well, and we believe they should continue to be the sole expression of military power of the state in Lebanon,” he said.

After decades of corruption and mismanagement by the political elite, Lebanon’s economy began to disintegrate in October 2019. The once-thriving banking sector has collapsed, and the currency has lost around 90 percent of its value to the dollar on the black market. More than half the nation h as been plunged into poverty.

Equally hit are the 80,000 members of the military. Before the crisis, an enlisted soldier earned the equivalent of about $800 a month, but that has now dropped to less than $100 per month. Officers’ salaries are higher but have also dropped in value, now about $400 a month.

The army has tightened spending. A year ago, it announced it would stop offering meat in meals given to soldiers on duty. It still offers free medical treatment, but those in the force say the quality and effectiveness has sharply deteriorated.

“Morale is below the ground,” said a 24-year-old soldier who quit the force in March after five years of service.

He said that by the time he left, the 1.2 million Lebanese pounds salary he received was barely enough for food, cigarettes and transportation. He spoke on condition of anonymity, fearing reprisals.

Mohammad Olayan, who retired two years ago after more than 27 years in the military, told The Associated Press that his end-of-service pay has been wiped out by the crash. Instead of a decent retirement, he now must take odd jobs to sustain his 12-year-old twin girls.

“What incentive is there for young soldiers?” הוא שאל. “I sacrificed so much for my country and look how I ended up because of this mafia,” he said, referring to politicians.

Nerguizian said that while overall cases of desertion remain relatively low, the force has seen increased instances of dereliction of duty, high AWOL rates and more moonlighting by personnel to augment salaries.

The last three years have also seen some of the largest attrition rates, with personnel choosing to leave the military, he said. “More worryingly, the force is losing quality officers and noncommissioned officers - the gray matter and capabilities the force has spent more than a decade and a half developing,” Nerguizian added.

After Lebanon’s 15-year civil war broke out in 1975, the army split along sectarian lines. It reunited in the early 1990s under the command of Gen. Emile Lahoud, who later became the president.

Since then, it has become one of the most professional militaries in the Middle East. The U.S. has given it more than $2 billion since 2007, hoping to build a bulwark against Hezbollah’s power — though the aid is far below the around $3 billion a year it gives to Israel’s military.

The military is also one of the few state institutions that enjoy respect among the Lebanese public, in contrast to their politicians, so mired in infighting they haven’t been able to form a government since October.

During anti-government demonstrations that swept the country in late 2019, videos of soldiers overcome by emotion as they confronted protesters were widely shared on social media.

Elias Farhat, a retired Lebanese army general who is currently a researcher in military affairs, said he did not believe the collapse scenario is now possible.

“This is not an army’s crisis but a country’s crisis. In the past there were major security problems that affected the army and led to its disintegration," he said, referring to the civil war.

Associated Press writers Sylvie Corbet in Paris and Lolita C. Baldor in Washington, D.C., contributed reporting.

“That is not the case today.”

זכויות יוצרים 2021 סוכנות הידיעות AP. כל הזכויות שמורות. אין לפרסם, לשדר, לשכתב או להפיץ חומר זה ללא אישור.


As Lebanon battles crisis, coastal city Batroun thrives on local tourism

BATROUN, Lebanon (Reuters) - While businesses across Lebanon are fighting to survive a monumental economic meltdown, the coastal city of Batroun is thriving as a tourist destination for Lebanese whose summer plans have been scuppered by the crisis and the pandemic.

Crowds stroll along Batroun's streets and visit its historical sites, others sunbathe on beaches and many drink their nights away despite the pandemic and their country's financial crisis dubbed by the World Bank as one of the deepest depressions of modern history.

"Lebanese can't go for tourism abroad anymore," 54-year old restaurant owner Maguy al-Mouhawas said.

"They find that this city embraces them and their children, it treats them like its own, and this is why there's a bigger turnout."

Mouhawas notes that more properties are being rented out or purchased and that more businesses are investing in Batroun, in stark contrast to the large exodus from the capital a little over an hour's drive away.

Lebanon's financial crisis has wiped out jobs, propelled more than half of the population into poverty and slashed 90% of the value of the country's local currency.

Beirut is also still recovering from the aftermath of last year's huge port blast that killed hundreds, injured thousands and destroyed large swathes of the capital.

Back in Batroun, John Bechara, who works for the municipality as a tourist guide, takes visitors on tours of the city's ancient churches, Phoenician sea wall and main monuments.

"My love for Batroun made me look at every stone, every corner and every person I meet in the streets to ask about the history, and this is how I am getting attached to my city more and more," the 54-year-old Bechara said.

On a random weekend or even on summer weekdays, the city's streets, beaches, restaurants, cafes and pubs are full of life.

"This atmosphere was not created overnight. We knew our city is a touristic city par excellence, what you are seeing now is the result of 22 years of work," said the head of Batroun municipality Marcelino al-Hark.

Small businesses and famous brands are multiplying in Batroun, especially in the hospitality and food and beverage sectors. Lebanon has recently eased its coronavirus restrictions and is recording low COVID-19 daily cases.

Many Batroun residents were pleased with the hubbub, but some raised concerns about the growing crowds.

"We love people and we love gatherings, Batroun's people have always been hospitable and generous, but it is the traffic. there have been many problems because of car parking," said 67-year-old retired chef Elias Louka as he walked through his neighbourhood on his way to go fishing.

But Mouhawas, who described Batroun as the "oxygen" of her life, sees nothing but added value.

"Paradise without people is not worth going to," Mouhawas said, quoting an Arabic proverb.

"Fortunately, in this economic situation, our city is thriving so we don't feel the economic and financial burden like others," she said.

(Reporting by Yara Abi Nader Additional reporting by Imad Creidi Editing by Maha El Dahan and Raissa Kasolowsky)


Climate Change Closes In On Lebanon's Iconic Cedar Trees

A cedar tree that burned in a recent wildfire, in the Mishmish forest, Akkar, Lebanon.

Khaled Taleb steps out of his vehicle high on a mountainside in northern Lebanon, and surveys the charred remains of the cedar forest he fought to save. A black carpet of the trees' burned needles crunches underfoot.

Armed with only gardening tools and cloth masks, Taleb and four friends spent the night of Aug. 23 on this mountainside battling a wildfire that swept up from the valley and engulfed this high-altitude woodland of cedars and juniper trees.

"The fear we felt for ourselves was nothing compared to the fear we had for the trees," recalls Taleb, who played under these boughs as a child, and who has worked for their protection since he was 16. Now 29, he runs an ecotourism and conservation group he founded called Akkar Trail.

Khaled Taleb, 29, a conservationist who is the director and founder of Akkar Trail, and his brother Ali Taleb, 22, a botanist, look out over a valley from the site of a recent wildfire which burned a number of cedar trees, in the Mishmish forest. Left: A scorched juniper tree that was burned in a recent wildfire which also burned a number of cedar trees. Right: Khaled Taleb Sam Tarling for NPR הסתר כיתוב

Khaled Taleb, 29, a conservationist who is the director and founder of Akkar Trail, and his brother Ali Taleb, 22, a botanist, look out over a valley from the site of a recent wildfire which burned a number of cedar trees, in the Mishmish forest. Left: A scorched juniper tree that was burned in a recent wildfire which also burned a number of cedar trees. Right: Khaled Taleb

The cedar tree is a source of national pride in Lebanon. Its distinctive silhouette of splayed branches graces the national flag. The forests here have furthered empires, providing Phoenicians with timber for their merchant ships, and early Egyptians with wood for elaborately carved sarcophagi.

But now the very survival of these ancient giants is in question. Scientists say rising temperatures and worsening drought conditions brought about by climate change are driving wildfires in this Middle Eastern country to ever higher altitudes, encroaching upon the mountains where the cedars grow.

Changing weather patterns in Lebanon, defined by its long Mediterranean coastline and mountain ranges, are also upsetting the ecology of the cedar forests. Warming temperatures have spawned infestations of the web-spinning sawfly, which has decimated entire tracts of forest.

Climate scientists predict average annual temperatures in the Middle East to increase by as much as 4 degrees Celsius by the end of the century, compared to the mid-1800s. The changes could mean heatwaves lasting some 200 days per year, with temperatures reaching an unbearable 122 degrees Fahrenheit (50 degrees C) by the end of the century. The projections show prolonged droughts, air pollution from dust storms, and rising sea levels. In order to avoid the worst effects of climate change, the world must keep average temperatures from rising more than 1.5 degrees Celsius, climate scientists say.

"Worst fire season"

The fire that Taleb and his friends fought this summer marked the first time on record that wildfires have reached Lebanon's cedar trees.

Starting in the low plains of Wadi Jhannam or the "Valley of Hell," Taleb says the fire burned through almost 100 acres of woodland, damaging some 100 prized cedar and juniper trees. This might seem slight, but it's a significant area in tiny Lebanon, a country many times smaller than every American state, except Delaware and Rhode Island.

Across Lebanon, wildfires have been more frequent and intense. George Mitri, a scientist and director of the land and natural resources program at the Lebanese University of Balamand, says the fires this year burned through an area seven times larger than the annual average. At one point in October, his team counted 150 wildfires in just 48 hours.

Mitri says the fires reached record altitudes too, burning as high as 6,500 feet above sea level. The fires came within just 7.5 miles of Lebanon's densest cedar forest in the Tannourine Nature Reserve. "This was the worst fire season on record," Mitri says. "It's a national disaster."

Cedar trees in the Tannourine Cedars Forest Nature Reserve, in Tannourine. Sam Tarling for NPR הסתר כיתוב


הֲקָלָה

As in any mountainous region, the physical geography of Lebanon is extremely complex and varied. Landforms, climate, soils, and vegetation undergo some sharp and striking changes within short distances. Four distinct physiographic regions may be distinguished: a narrow coastal plain along the Mediterranean Sea, the Lebanon Mountains (Jabal Lubnān), Al-Biqāʿ (Bekaa) valley, and the Anti-Lebanon and Hermon ranges running parallel to the Lebanese Mountains.

The coastal plain is narrow and discontinuous, almost disappearing in places. It is formed of river-deposited alluvium and marine sediments, which alternate suddenly with rocky beaches and sandy bays, and is generally fertile. In the far north it expands to form the ʿAkkār Plain.

The snowcapped Lebanon Mountains are one of the most prominent features of the country’s landscape. The range, rising steeply from the coast, forms a ridge of limestone and sandstone, cut by narrow and deep gorges. It is approximately 100 miles (160 km) long and varies in width from 6 to 35 miles (10 to 56 km). Its maximum elevation is at Qurnat al- Sawdāʾ (10,131 feet [3,088 metres]) in the north, where the renowned cedars of Lebanon grow in the shadow of the peak. The range then gradually slopes to the south, rising again to a second peak, Jabal Ṣannīn (8,842 feet [2,695 metres]), northeast of Beirut. To the south the range branches westward to form the Shūf Mountains and at its southern reaches gives way to the hills of Galilee, which are lower.

Al-Biqāʿ valley lies between the Lebanon Mountains in the west and the Anti-Lebanon Mountains in the east its fertile soils consist of alluvial deposits from the mountains on either side. The valley, approximately 110 miles (180 km) long and from 6 to 16 miles (10 to 26 km) wide, is part of the great East African Rift System. In the south Al-Biqāʿ becomes hilly and rugged, blending into the foothills of Mount Hermon ( Jabal al-Shaykh) to form the upper Jordan Valley.

The Anti-Lebanon range (Al-Jabal al-Sharqī) starts with a high peak in the north and slopes southward until it is interrupted by Mount Hermon (9,232 feet [2,814 metres]).


Lebanon's civil society holds key to national rehabilitation: ANALYSIS

Our only shot at helping Lebanon rebuild itself is its civil society.

Lebanon’s prime minister and Cabinet resign after protests erupt

It's incredible how Lebanon, such a tiny nation, could have so many big and endemic problems. It's also unfathomable how it has survived this long despite those problems.

Lebanon has seen it all throughout its existence: civil war, terrorism, invasion, occupation, military intervention and political intimidation. קרא לזה איך שתרצה. Yet somehow it has managed to keep going and at times even thrive.

Now, that sense of resilience and ingenuity the Lebanese are so famous for seems to have finally eroded. The country has reached a level of political bankruptcy and economic ruin unseen before in its modern history.

The reasons for this are numerous, but none more compelling than the country's flawed power-sharing arrangement and the failure of its ruling elites to enact necessary political and economic reforms.

Lebanon could have fallen, like it did so catastrophically from 1975 to 1990 -- many years ago. But every time it flirted with collapse, somebody came to the rescue. The Americans, the Europeans or the Arabs all stepped in either separately or collectively at various junctures in Lebanese history to avert the worst in Beirut.

This time, however, help may not be on the way. The Gulf Arab states have other priorities and Paris has had it with the Lebanese politicians' empty promises of reform. The Americans share the French's concerns, but they haven't given up on the country just yet.

There's still some U.S. goodwill toward Lebanon. Also, there's much concern over the probability of another failed state in the Middle East from which Russia, Iran and Sunni terrorists could benefit.

The problem is that Washington's Lebanon policy has no legs. In other words, it doesn't have a reformist domestic political constituency with which to work and help address the country's deep challenges.

The U.S. can keep saying that it supports political and economic reform in Lebanon, but the same sectarian elites who have governed the country for decades have made it crystal clear that they're not even remotely interested in change.

The fact that a nuclear-like explosion, caused by a warehouse filled with explosive material, leveled parts of Beirut and killed 220 people on Aug. 4 of last year went unpunished tells you all you need to know about the rotten and immovable nature of Lebanese politics.

More than 15 years ago, Washington's priority in Lebanon was to kick the Syrian army out of the country. And it succeeded mainly because U.S. interests converged with those of a domestic political force that had led a popular uprising against the hegemony of the odious Syrian regime. U.S. officials knew all along that the so-called March 14 coalition was deeply corrupt, but its anti-Syrian stance at the time was what mattered the most.

Now, the existential battle isn't about malign Syrian influence. It's about national rehabilitation. And that same clique that once called for freedom from Syrian diktat cannot be counted on today because it is as corrupt as ever. Most of its members also accommodate Hezbollah to safeguard their political powers and financial interests.

The only constituency that truly wants a new start in Lebanon is the country's civil society. Its members are the ones who are fed up with the sectarian system. They are the real and only agents of change in Lebanon.

The problem is -- and it's no small one -- that Lebanese civil society is weak in part because of disorganization, but also because the deck has been stacked against it for so long. That said, it's not irredeemable. It needs help, and Washington has every interest in providing it.

Skeptics might caution that the United States shouldn't be in the business of embracing Lebanese civil society because by doing so it would forever cripple it. It's the kiss of death syndrome, the argument goes. The Obama administration was particularly careful not to support peaceful Iranian protestors in 2009 when they rose against the mullahs for fear of tainting them. Sensible minds would agree that was a missed opportunity for Washington.

Let's not make that same mistake in Lebanon. The country has always been a contested space. Hezbollah Secretary General Hassan Nasrallah has had no qualms about flaunting on national television the generous military and financial assistance his party receives from Iran.

We're not talking about picking sides in a civil war here, like we recklessly did in the early 1980s -- a policy that cost us the lives of hundreds of American diplomats and soldiers in multiple terrorist bombings in Beirut.

We're talking about supporting peaceful, vulnerable and secular civilians who long for dignity, justice, accountability and economic opportunity. Surely we can stand behind those ideals. That's exactly what we did in Central and Eastern Europe during the Cold War, which helped us counter Soviet influence in those regions.

It's foolish to keep hoping for the Lebanese political elites to self-reform and thus self-destruct. That's just not going to happen. Our only shot at helping Lebanon rebuild itself is its civil society.

Student movements and independent civic groups are already making progress and recently have defeated their sectarian opponents in university elections. We can smartly amplify their success by more effectively leveraging our economic assistance to the country.


Lebanon again raises price of bread amid crippling crisis

BEIRUT (AP) — Lebanon’s economy ministry on Tuesday raised the price of subsidized bread for the fifth time in a year as the country’s multiple crises worsen with no resolution in sight.

The ministry said the reason behind the latest increase — an 18% hike from the last raise in February — was the central bank's ending of sugar subsidies, which in turn adds to the cost of bread production.

Lebanon is grappling with the worst economic and financial crisis in its modern history — one that the World Bank has said is likely to rank as one of the worst the world has seen in the past 150 years. The currency has lost 90% of its value, breaking a record low earlier this month of 15,500 Lebanese pounds to the dollar on the black market. The official exchange rate remains 1,507 pounds to the dollar.

The World Bank said in a report this month that Lebanon’s gross domestic product is projected to contract 9.5% in 2021, after shrinking by 20.3% in 2020 and 6.7% the year before.

The central bank has been cutting back on financing imports at subsidized dollars, as foreign currency reserves have dropped dangerously low, from $30 billion at the start of the crisis in late 2019, to nearly $15 billion currently. That has prompted merchants to either raise prices or stop imports.

Most Lebanese have seen their purchase power drop and their savings evaporate, and more than half the tiny country's population now lives below the poverty line.

The government in June last year raised the price of flatbread, a staple in Lebanon, by more than 30% — for the first time in a decade. It has since raised the price three times before Tuesday.

The Ministry of Economy says 910 grams (2 pounds) of bread will be sold for 3,250 pounds. It used to be sold for 2,750 pounds before the latest increase.

Lebanon is going through severe shortages in gasoline, medicines — both still subsidized by the state — and other vital products. Electricity cuts last for much of the day and people wait in line for hours to fill up their cars. Shootings and fistfights have broken out at gas stations, leaving several people injured.

One of the reasons behind the gasoline shortage is smuggling to neighboring Syria, which struggles with its own gasoline shortage but where the price is nearly five times that in Lebanon.

A fuel distributors representative, Fadi Abu Shakra, said 140 gas station owners refused to receive gasoline on Tuesday because of the problems they are facing, including threats, blackmail and beatings.

“They they cannot protect themselves,” he said, and called on security forces to protect gas stations, according to state-run National News Agency.


צפו בסרטון: La Guerra del Libano 1982: quando Israele invase Beirut